<h1>האשכול — רצב"א, פרק ראשית הגז</h1>
<h2>דף קלה.</h2>
ראשית הגז נוהג בארץ ובח"ל בחולין ולא במוקדשין, במקדיש בהמה עצמה ל"צ לאשמועינן שהרי אסורה בגיזה אלא במקדיש הגיזה ולא הבהמה סד"א לפרוק אותה וליתב לי', אמר קרא ראשית גז צאנך תתן לו שאינה מחוסר אלא גיזה, יצא זה שמחוסר פדיה. צאנך למעט שותפות גוי, אבל דישראל חייב. ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות ולא בעזים דא"ק כי בו בחר ה' לעמוד ולשרת דבר הראוי לשרת צמר לבגדי כ', ואינו נוהג אלא במרובה כדלקמן.
ודתנן נותן לו משקל ה' סלעים ביהוד' שהן י' בגליל מלובן ולא צואי אמרינן בגמ' לא שילבננו ויתן אלא שמלבן הכהן ויעמד על ה' סלעים. לא הספיק ליתן עד שצבעו פטור דקני' בשנוי לבנו ולא צבעו חייב שאין זה שנוי בראשית הגז הלוקח גז צאנו של גוי פטור דצאנך א"ר ולא צאן גוי, לקח גז צאנו של חברו שייר המוכר, המוכר חייב, דא"ל לוקח מתנה דכהן גבך, לא שייר הלוקח ח', דמסתמא לא מכר חלק של כהן היו לו ב' מינים שחופות, פי' שאינן לבנות, ולבנות, מכר לו שחופות ולא הלבנות, זכרים, שצמרן קשה, ולא הנקבות, זה נותן לעצמו וזה נ' לעצמו ומפרש בגמ' כולא צמר חד מין הוא, וכיון ששייר המוכר אצלו עליו החיוב וקמ"ל עצה טובה שיקנה המוכר מלוקח צמר שחופות או זכרים שאינו טוב כלבנות ונקבות, ויתן לכהן של זה לעצמו ושל זה לעצמו, דאל"כ צריך להפריש כולו מצמר הטוב שנשאר לו, ולר' אלעאי דיליף מתרומה אסור להפריש ממין על שא"מ ולא מרע על טוב, ודינא הכי שהמוכר מפריש ממין שנשאר אצלו והלוקח ממין שקנה גזז ומכר ראשון ראשון חייב דכשהתחיל לגוז צאנו הי'.
<h2>דף קלו:</h2>
ארנב"י האידנא נהיג עלמא כר' אלעאי בר' הגז דאמר אין נוהג אלא בארץ וכך אר"א זרוע לחיים וקיבה אינו נוהג אלא בארץ דיליף נתינה מתרומה, ותרומה אינה אלא בארץ וי"א כיון דבר' הגז נהיג כר"א ה"ה במתנות דחד טעמא ואע"ג דהרבה אמוראי ס"ל נוהג בח"ל דקנסי ומשמתין מאן דלא יהיב ורנב"י גופא קנס ובבבל הי' אפשר קודם שידע שנהיג כ"ע כר"א, ולבסוף ימיו חזי דכ"ע לא יהבי לכך אמר האידנא. ולא נ' דמה זה נהיג עלמא בר' הגז כר"א, לימא במתנות כר"א, ש"מ בר' הגז מקילין כר"א ולא בזרוע לחיים וקיבה. גם הגרי"צ לא מביא אלא בר' הגז. וטעמא לחלק ביניהם דכ' ראשית דגנך ור' גז צ' תתן לו, משוי רחמנא נתינה דגז לתרומה, אבל שאר מתנות לא הושוו, להכי במתנות לא נהגו כר"א וגם ר"ה גאון כ' מי שאינו נותן זרוע לחיים וקיבה לכהן בנדוי יתיב. וכיון שאין בה קדושה נותנה אף לכהנת נשואה לישראל כמ"ש גבי זרוע לחיים וקיבה.
<h2>דף קלז.</h2>
וכמה שעורו בש"א שתי רחלות, ובה"א חמש שנ' וחמש צאן עשויות, שמעשות את בעליהן לומר קיים מצוה חדשה שאינו מצווה בפחות מכן, וזו ר' הגז. (גליון, בגמ' תניא רי"ש בר"י אמר בשם אביו ארבע, ואמר רבי לדברי בריבי שומעין והאמר מר אין הכרעת שלישית מכרעת ארי"ו מפי שמועה אמרה מפי חגי זכרי' מלאכי. משמע דרבי ס"ל כר' יוסי אפי' בד' צאן חייב וכך ד' הגרי"צ. ולענ"ד כיון דרבי הזכיר במתני' ב"ה וחכ"א ור"ד שאומרין חמש ולא הזכיר ד' אלמא כשסדר מתני' חזר מה שאמר בילדותו שנראין דברי ר"י, ותו אפי' בבחיר...)0.
<h2>דף קלז:</h2>
ר"ד בן הרכינס א' ה' רחלות גוזזות מנה מנה ופרס, כלו' כל א' מנה ופרס, הוא ל"ז וחצי סלעי', חייבות בר' הגז, וחכ"א ה' רחלות גוזזות כל שהן, ומפרש בגמ' כל שהן ל"ד, דפחות מס' סלעים א"ח בר' הגז כדלקמן, וכל שהן שאמרו לאפוקי מר"ד דבעי שעורא רבה קרי לשעור דחכמי' כל שהן ומפרש רב ובלבד שיהיו מחומשות דבעינן ס' סלעים בכולהו והיינו י"ב סלעי' לכל א' מחמש, ואם אחת מהן פחות מי"ב אעפ"י שחמשתן גוזזות יותר מס' פטור, ואמרינן שמואל ורי"ו נמי כרב דפחות מס' סלעים פטור, אבל לא אדכרו שיהיו מחומשות, משמע בהא לא ס"ל כרב הלכך ר' הגז בס' אם כל חמש גוזזות יחדו ס' נותן משקל סלע א' והא דתנן כמה נותן לכהן משקל ה"ס מוקם בגמ' שאם יש לו גיזות הרבה ומבקש ליתן לכהנים אומרים לו לא תבצר לכל חד וחד מהם מה' סלעים שיהא מתנה הגונה. אבל ר' ינאי אמר שעור ר' הגז אם וי"ו סלעים הגיזה מה' רחלות נותן ה' לכהן וא' לו ואפי' גוזזות הרבה אין נותן יותר מה"ס כפשטות לישנא דמתני', וכך פ' ב' הלכות... אע"ג דרב ושמואל ורי"ו ס"ל מס' סלעים נותן א', רבי ינאי רבי' דרי"ו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וכמ"ש דלי' הלכתא כרו"ש דרי"ו עדיף והכא לית הלכתא כותי', אבל הגרי"צ פסק כרו"ש ורי"ו, אע"ג דר' ינאי רבי' דרי"ו לאו רבי' דרו"ש הוי, ולא ברירא דעדיף מתרוייהו, הלכך בתר רובא אזלינן.
